בתחילת הפרשה שלנו כתוב "ויצא יעקב מבאר שבע".
אבל בסוף הפרשה הקודמת אמא שלו ציותה אותו במפורש:
"קום ברח לך".
אז הוא יוצא כמו איש עסקים שיודע בדיוק לאן הוא הולך, או
שהוא בורח ונס על נפשו?!
אומר ה'שפת אמת': באמת הוא ברח… אבל רק עם הרגליים.
עם הראש הוא יצא בישוב הדעת… הוא ידע שהבריחה היא רק
השתדלות, אבל את הראש הוא השאיר עם הקב"ה…
לכן כתוב בתהילים: "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך
ויגרשהו וילך".
אם אבימלך "ויגרשהו", דוד צריך להיות "ויברח", לא "וילך".
אבל לא אצל דוד המלך… הוא תמיד הולך רגוע!
אין שום דבר שלא יוצא מלמעלה, וממילא אם נגזר עליו
משהו, הוא כבר יתמודד עם זה… ואם לא נגזר – זה לא יהיה!
פעם אחת ה'אמרי אמת' היה צריך לנסוע ברכבת…
הוא התיישב ללמוד, וכשהגיע הזמן שצריך לצאת, השמש שלו
הודיע לו שהגיע הזמן, והרב מיד קם ולקח את החפצים
במהירות… תוך כדי נפלו כמה חפצים על הרצפה…
שאל הרב את השמש: "ממה אתה נבהל?".
אמר לו השמש: "זה לא אני, זה הרב שנבהל…".
אמר לו הרב: "אני לא נבהל, אני רק עושה דברים מהר…".
אע"פ שממהרים, הראש נשאר במקום ולא נבהל.
אומר דוד המלך: "חשתי ולא התמהמהתי".
זה לא כפל לשון?! למהר זה ההיפך מלהתמהמה…
לא. חשתי – עשיתי דברים בזריזות. אבל הראש, לא התמהמה
וחשב מחשבות של תמהונות כמו לוט, "כמה איבוד כסף וזהב
יש במקום הזה"… אני יודע שהכל בהשגחה!
אחד מהדברים שאבא חייב ללמד את בנו, להושיטו במים.
אומר ה'אבני נזר': כשאדם שט במים תמיד הראש בחוץ!
חייב האבא ללמד את הבן, שלא משנה מה שאתה צריך
לעבור… בנק, דואר, מס הכנסה, שווקים וכל שאר ענייני על
המחיה ועל הכלכלה… תמיד צריך לזכור שאיפה שלא שטים,
הראש חייב להיות בחוץ!
אל תשכח ואל תתרפה מהאמונה בבורא עולם!
תלך תמיד לשיעורי תורה, ותקפיד על עיתים לתורה!
התפילות שיהיו בכוונת הלב הראויה ובמניין!
תמיד תקפיד שהראש יהיה מחוץ למים…
"וישם מראשותיו" – העיקר זה לשמור על הראש!
