בוורט זה אנו מתבוננים בשאיפתו של יעקב אבינו לשבת בשלווה לאחר שנים של מאבקים ונדודים, ובתגובת הקב"ה שלא מאפשר זאת ודורש ממנו המשך מעורבות והתמודדות. אנו לומדים מהדרישה האלוקית מאב האומה את אופייה המורכב של הנפש היהודית, המשלבת פנימיות וחיצוניות, רוחניות וגשמיות.

המפגש הזה מאד מסוכן ואי אפשר לדעת מה יהיה בסופו. לכן יעקב אבינו מתכונן בשלושה דרכים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה.

האם אפשר וכדאי ללמוד משהו חיובי מהרשעים? רבנו הבן איש חי מלמד אותנו היכן ניתן וצריך לשאוב השראה ממעשיהם.

המאבק של יעקב עם המלאך הוא מאבק סמלי בין האדם לבין היצר הרע. התורה היא המקור לכוח להביס את היצר. המאבק של יעקב עם המלאך מסמל את השינוי שחל בו בעקבות המאבק.

היכולת להפריד בין המעשה לאדם היא יסוד חשוב בחינוך. אדם יכול לעשות מעשה רע, אך זה לא אומר שהוא אדם רע. עלינו ללמד את הילדים להפריד בין המעשה לאדם, ולהבין כי אדם יכול לתקן את מעשיו, ולהפוך לאדם טוב.

אדם צריך להאמין שכל מה שהקב"ה עושה עמו הוא לטובה.

הדבר תורה הזה גם מלמד אותנו על חשיבות התפילה. תפילה היא דרך חזקה להתחבר לאלוהים ולקבל את עזרתו. אם אנחנו מתפללים בכוונה ובאמונה, האל יכול לעזור לנו להתגבר על כל קושי.

הוורט עוסק בלקח החשוב שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים - אסור לעבור על רצון ה' גם כדי להשיג מטרות נעלות.

סיפור מופלא מהגמרא על רבי חנינא בן דוסא שהצליח להדליק נרות שבת בחומץ במקום שמן. הסיפור מדגים את הרעיון שהכל ניסים - גם מה שנראה טבעי לנו. ר' שמחה מקלם מסביר באופן יפהפה מדוע מדליקים בחנוכה שמונה נרות ולא שבעה, על פי תובנה זו שהכל ניסים.

בפוסט זה נבין את שאיפתו של יעקב אבינו ללמוד תורה בערנות מלאה, כפי שמשתקף בפסוק "וַיִּיקֶץ יַעֲקֹב מִשְׁנָתוֹ". נלמד שאף בשינתו המועטת המשיך יעקב ללמוד, אך הבין שאין תחליף ללימוד בכוונה וערנות. נדון בחשיבות הערנות בלימוד ובצורך לנצל כל רגע ללימוד בשמחה ובמרץ. ונסכם שעלינו ללמוד ממסירותו של יעקב לתורה, ולשאוף ללימוד בעיון וערנות מתמידים.