ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה, ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי, ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן" [בראשית ל' א-ב]
וצריך להבין על מה חרה ליעקב שרחל מבקשת ממנו שיתפלל עליה וכי אין הצדיקים מתפללים בשביל אחרים והרי אליהו הנביא ואלישע הנביא התפללו על נשים אחרות וילדו והרי מי שאין לו בנים חשוב כמת. וא"כ היה צריך להבין אל ליבה של רחל?
ועוד קשה מה שאמר לה יעקב "אשר מנע ממך פרי בטן" ואומר רש"י "ממך – ולא ממני, לי יש בנים" וכי אין צריך יעקב להשתתף בצרתה של רחל אשתו?
ואמנם רואים בדברי חז"ל שהייתה תביעה על יעקב אבינו "אמר הקב"ה כך עונים את המעוקות? חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה" וזה היה הגורם לירידתם למצריים.
ובכל אופן צריכים להבין ולו מעט מהנהגתו של יעקב אבינו ע"ה, אמנם ראשונים כמלאכים אבל התורה מספרת לנו כל זה כדי שנלמד מכך מוסר.
והיה אפשר ללמוד את הדברים כפשוטם שרחל מבקשת מיעקב "הבה לי בנים" ולכאורה הלשון אינה מובנת וכי יעקב יכול לתת לה בנים? אלא רחל בקשה מיעקב שהיא רוצה בנים בזכות קדושתו ומצוותיו ועל זה ענה לה יעקב שעם זכויות לא מקבלים כלום וכמו שמצינו אצל משה רבנו שעם כל גדולתו כשרצה להכנס לארץ הקודש התפלל לפני הקב"ה 515 תפילות ולא סמך על זכויותיו וזה מה שאמר לה יעקב אבינו ע"ה "התחת אלוקים אנכי" =אין הדבר תלוי אלא בתפילה.
אמנם מצינו ברמב"ן יותר מזה שיעקב אבינו ראה שהיא סומכת על תפילתו ואמר כי היא נוגעת בדבר יותר ממנו כיון שליעקב יש בנים מלאה, ועליה להתפלל ותפילתה תשמע כדין חולה שמתפלל על עצמו שקרובה תפילתו להתקבל מתפילת אחרים עליו. [ורואים מכאן שאף שהולכים לצדיקים ומבקשים ברכה ובודאי שזכות הצדיק עומדת שתתקבל תפילתו אמנם צריך כל אדם להתפלל על עצמו לפני שהולך לבקש מהצדיק ברכה] ובאמת כשרחל ראתה שלא תוכל לסמוך על תפילת יעקב אבינו שבה והתפללה והקב"ה ענה לה וכמו שכתוב "וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה".
א"כ שכל כוונת יעקב אבינו הייתה כדי לעורר את רחל שתתפלל על עצמה, ובאמת זה עזר לה שבודאי שיעקב התפלל על אשתו וכשראה שזה לא עוזר עורר אותה להתפלל על עצמה א"כ מדוע נענש יעקב?
והתשובה כיון שסוף סוף רחל הצטערה מתשובתו של יעקב אבינו נענש, ואע"פ שכל כוונתו הייתה לעורר אותה לתפילה ולהביא לה את התשועה…
וכן מצינו אצל חנה שלא היו לה ילדים ולפנינה היו ילדים והייתה פנינה מכעיסה את חנה ושואלת אותה "האם כבר הכנת את האוכל לילדים שלך?" וכדו' וכל זה עשתה כדי שתתחזק בתפילה לה' על כך שמונע ממנה פרי בטן ולזה בכתה ולא אכלה ויאמר לה אלקנה אישה למה תבכי וכו' אנוכי טוב לך מעשרה בנים ואז ותקם חנה ותתפלל אל ה' וה' ענה לה, וכי עד עכשיו חנה לא התפללה? אלא שחנה ראתה שאין הדבר תלוי אלא בה ואלקנה מנסה לנחם אותה קמה והתפללה אל ה'. ואע"פ שפנינה התכוונה לשם שמים כדי לעורר את חנה להתפלל וזה עזר, נענשה פנינה שכל ילד שנולד לחנה מתו לפנינה שני בנים "עד עקרה ילדה ורבת בנים אומללה".
מכאן אנו רואים עד כמה חמור לצער את השני ואע"פ שכוונתו לטובה על אחת כמה וכמה כשמתכוין לצערו… הגר"ח שמולביץ זצ"ל היה אומר "בן אדם לחברו – זה אש…"
