"ותשלח את אמתה ותקחה" פירש רש"י שהתיבה הייתה במרחק רב מהמקום בו הייתה עומדת בת פרעה אלא שהושיטה את ידה וידה נתארכה עד שהגיע לתיבה.
וצריך להבין למה בת פרעה מושיטה ידה הרי לא ידעה שיהיה לה נס ובודאי שידה לא תגיע לתיבה א"כ למה הושיטה ידה.
עוד כתוב במדרש על הפסוק "ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה" אמר רבי יוחנן: משה פסע ג' פסיעות, ור"ל אמר: עיקם את צווארו בלבד, אמר לו הקב"ה כיון שנצטערת לראות, חייך שאתגלה עליך.
והדבר תמוה וכי מה צער זה לעקם צווארו או לפסוע ג' פסיעות שבשביל זה משה רבינו זוכה להתגלות הקב"ה?
וכן מצינו כשהקב"ה מצווה את משה לזרוק את המטה ונהיה לתנין ובציווי ה' הוא אוחז בזנבו והנחש חוזר להיות מטה כמקודם וצריך להבין למה צריך משה לנגוע בזנבו של הנחש וכי לא יכול הקב"ה להחזירו להיות מטה ללא נגיעתו בזנבו?
והתירוץ לכל השאלות הללו הוא: על פי מה שאמרו חז"ל במדרש שיר השירים "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרונות נכנסים בו" מצפה הקב"ה שהאדם יעשה את הצעד הראשון וכשנעשה צעד זה נפתחים אוצרות שמים ומסייעים לו ומשלימים את כל חפצו.
לפני שהאדם נכנס לעבודת ה' או לעבוד על דבר מסויים נראה לו שהדבר קשה מאד ובלתי אפשרי לקיום ולא שייך שהוא ישתנה, אמנם כשמתחיל לעשות ועושה את מה שביכולתו לעשות רואה עזרה מה' ושהכל הולך בצורה נפלאה הרבה יותר ממה שחשב.
כשבתייה בת פרעה ראתה שהתיבה רחוקה ממנה ולא יכולה להגיע לתיבה, עשתה את מה שביכולתה לעשות להושיט את ידה, והקב"ה עשה לה נס והגיע לתיבה,
וכן במשה רבנו כשעשה את כל מה שביכולתו לעשות ללכת ולראות את המראה הגדול, אז נתגלה אליו ה' יתברך,
וכן במטה היה צריך שמשה רבנו יעשה את הצעד הראשון ויגע בזנב של הנחש ואז נתהפך למטה.
"ותפתח ותראהו את הילד…"
האם בשעה שלקחה בתייה בת פרעה את התיבה של משה רבינו מן המים ידעה איזה אוצר נמצא שם?? –לא
האם עלה בדעתה שהיא מתעסקת עם תינוק העתיד להנהיג מאוחר יותר את כל אותו הדור?? -לא
דבר זה צריך להיות חדור בלבם של ההורים והמחנכים אף אחד לא יודע מראש מה יצמח מכל ילד ומכל חניך.
