וצריך להבין: א. למה הפסוק כופל "ראה ראיתי"?
ב. מדוע היה צריך לומר "אשר במצריים" הרי פשוט שהיו במצריים ומשה רבינו ידע זאת?!
ג. וכן צריך להבין מה שהפסוק אומר "כי ידעתי את מכאוביו" הרי כבר אמר "ואת זעקתם שמעתי"?
מבאר הכתב סופר, הנה כבר אמרו הקדמונים כי הגם שגזר ד' "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם" אמנם לא נגזר שיהיה הדבר בארץ מצריים, ונתגלגלו למצריים, והמצרים להיותם אכזרים ושונאי ישראל עינו אותם יותר ממה שגזר ד'.
וכן כ' הראב"ד בהלכות תשובה פ"ו הבורא אמר "ועבדום ועינו אותם" והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וכמו שאומר הנביא זכריה "אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה". וזו הסיבה שד' גאל את עמ"י לפני הזמן כי דחקו השעה מרוב הלחץ והדוחק. וברור שהקב"ה לא היה מוציאם לפני הזמן כי כל השעבוד במצריים היה לטובת בני ישראל להיותם מוכנים לקבלת התורה, זולת שהמצרים שעבדו בעמ"י ביותר עד שה' אב הרחמן לא יכל לראות בצרתם וחישב להם את הקץ שבמאתיים ועשר שנים הרי זה עבורם כארבע מאות שנה שנגזר עליהם ולכן הוציא אותם לפני הזמן. ודבר זה רק אל דעות יכול לחשב לדעת כמה נגזר עליהם וכמה עבדו. וזה מה שאומר הפסוק "כי ידעתי את מכאוביו" וכן מה שכתוב "וירא אלוקים את בני ישראל וידע אלוקים" כי דבר זה רק השם יתברך יודע לדעת כמה נגזר עליהם וכמה הוסיפו מצריים.
וזה פרוש הפסוק "ראה ראיתי" שתי ראיות, ראיה- מה שהיה ראוי להם לקבל, וראיה שניה- מה שנעשה להם יותר, וזה מחמת שהיו במצריים והמצרים שעבדו בהם יותר ממה שהיו צריכים. וזה הפרוש "אשר במצריים ואת זעקתם שמעתי" הסיבה ששמעתי את זעקתם והוצאתי אותם לפני הזמן אעפ"י שטוב היה להם הגלות כיוון שהיו במצריים והוסיפו יותר ממה שהיו צריכים. ומסיים הפסוק "כי ידעתי את מכאוביו" שרק אני יכול לשער את גודל הצער שקבלו.
מכאן למדנו מוסר השכל נפלא שכשאדם מקבל ייסורים וקשה לו עם זה נראה לו בעיניו שחרב עליו עולמו ואין סוף לייסוריו…
אמנם צריך לדעת שאף לייסורים יש קצבה ולייסורים יש גבול ולא יקבל אדם יותר ממה שגזרה עליו חכמתו וכשצריך להסתיים הם יסתיימו ואף שייסוריו גדולים מנשוא הרי זה כדי לקצר עליו את ימי הסבל.
