בס"ד

מה לומדים מפרשת המן

עֵֽינֵי־כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ
וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אׇכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃

שיתוף:

פרשת השבוע:

יציאת שבת:

כניסת שבת:

פרשת השבוע:

כניסת שבת:

יציאת שבת:

הכי מרתק: 0

הכי מחזק: 1

הכי יצירתי: 0

הכי מרגש: 0

דברי תורה מפי הרב יוסף אביטל

ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אוכלו לקטו [שמות טז' יח']

הרבה ניסים היו במן וזה בא ללמד אותנו לדורות בקשר לפרנסתו של האדם וכידוע שיש סגולה לקרוא את פרשת המן כסגולה לפרנסה.

תפקיד המן בראש ובראשונה בא ללמדנו מה שאומרת התורה בפרשת עקב "ויאכילך את המן למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי ה' יחיה האדם" ופירש הרמב"ן "כי עשה זה להודיעם כי הוא המחיה את האדם בכל אשר יגזור א"כ שמור מצוותיו וחיה" פירושו של דבר נראה לאדם כשהוא מזיע ועובד קשה עד שהוא משיג כדי פרנסתו שההשתדלות שלו היא שהביאה לו את פרנסתו ואת מזונו, אבל צריך האדם לדעת שהקב"ה זן ומפרנס את כל בריותיו והאדם רק עושה את ההשתדלות אם ע"י תפילה אם ע"י מעשה. וכמו שאנו אומרים בכל יום שלוש פעמים "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" וכדי לחזק דבר זה לדורות אמר הקב"ה למשה "קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם".

דבר נוסף שלמדים מפרשת המן הוא מה שכתוב בפסוק "ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר" דהיינו אף מי שאסף הרבה מן המן ושם בכליו כשהגיע לביתו הייתה בדיוק הכמות שהיו צריכים, וכן להפך אותם אלה שלקטו פחות ולא התאמצו לאסוף הרבה כשהגיעו לביתם היה בכלי בדיוק הכמות שהיו צריכים. ובזה אנו רואים את דברי הגמרא במסכת ביצה שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה דהיינו כל מה שיעשה אדם השתדלות הוא לא יקבל יותר ממה שנקצב עליו ובכל השתדלות שיעשה יקבל את מה שנקצב לו, יוצא שהעושר אינו תוצאה של השתדלות אלא הכל לפי זכויותיו של האדם.

דבר נוסף למדנו מהמן שמשה מבקש מהם שלא יותירו מהמן לבוקר וכו' ולא שמעו אל משה וירום תולעים ויבאש. פעמים שאדם מקמץ מהוצאות ההווה כדי לחסוך לעתיד ולמרות הכל כאשר מגיע הזמן שהם זקוקים לכסף מתברר שנעלם.

למדנו שאין יכולת האדם לעשות שום דבר שיבטיח את עתידו, רק עשיית רצון ה' או להפך חלילה יקבעו את גודל הצלחת האדם.

ודבר זה רואים גם לגבי דין המעשרות שאמר הקב"ה לעם ישראל "ובחנוני נא בזאת"  והרי ידוע שאסור לנסות את ה' וצריך לעובדו מתוך אמונה שלימה וא"כ למה בדין זה של מעשרות מותר לבחון את הקב"ה?

והתשובה: שכדי לחזק את האדם בעניין שכל הברכה באה מאת ה' וכשנותן מעשרות נראה שחסר ממונו ואדרבה לא רק שלא נחסר אלא מוסיף והולך.

וזה הקשר בין הפרשה שלנו פרשת בשלח לטו' בשבט {שהוא ר"ה לאילנות דהיינו לגבי מעשרות שאילן שחנט לפני טו' בשבט מתעשר בפנ"ע ושאחר טו' בשבט מתעשר בפנ"ע הרי שכל קביעת המעשרות באילן נקבע בטו' בשבט}.  

דירוג

{{ reviewsTotal }}{{ options.labels.singularReviewCountLabel }}
{{ reviewsTotal }}{{ options.labels.pluralReviewCountLabel }}
{{ options.labels.newReviewButton }}
{{ userData.canReview.message }}

יכול לעניין אותך