זאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (במדבר יט, יד).
חז״ל (שבת פג ע״ב) דרשו על מילים אלו, כי "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה – אדם כי ימות באוהל".
ניתן לפרש גמרא זו על פי משל:
מעשה במלך כביר וחזק שהיה רגיל לטייל מידי יום בחצרו בסמוך לארמון המלוכה ולבלות במחיצת התוכי המדבר שבבעלותו. היה זה תוכי נדיר ומופלא, בעל נוצות רכות ועתירות גוונים צבעוניים, אשר הפליא לשוחח כאחד האדם ושעשע ושימח את המלך ושריו בקולות ובמשפטים המבדרים שהפיק מגרונו.
ביום מן הימים, נשלח אחד משרי הממלכה בצו המלך לעיר רחוקה לצורך ביצוע משימה חשובה. קודם נסיעתו נכנס השר לחצר המלך כדי לראות מה שלום התוכי ולהיפרד ממנו. כאשר התוכי, שהיה כלוא ומרוחק מבני להקתו, שמע את מחוז חפצו של השר, הוא פצח בבכי מר וביקש מבן שיחו שיאמר לחבריו המקננים בעיר הרחוקה, כי הוא סובל כאן מאוד, נמק בתוך כלוב סגור ומסוגר ולא יכול לצאת לחופשי ולקרוא דרור לכנפיו.
נסע השר לעיר הרחוקה והופתע למצוא אינספור תוכים ססגוניים ומדברים מזן התוכי הכלוא בארמון המלך. פתח השר את פיו ופנה אל בעלי הכנף: "בחצר המלך 1 ישנו תוכי אחד, אשר ביקש ממני למסור לכם כי כלוא הוא בתוך כלוב ומתגעגע אליכם עד מאוד".
לשמע הדברים נפל אחד התוכים על האדמה מתעלף. שמח השר שמחה גדולה וחשב בליבו כי הנה נפלה לידו שעת הכושר לצוד את התוכי ולמוכרו בממון רב.
הוא מיהר להתכופף ארצה ולחפון את התוכי בידיו. אולם לרוע מזלו, תכף כשהרים את התוכי. גילה כי העוף נפח את נפשו. השליך השר מידיו את הפגר במיאוס ובאכזבה עד אין קץ, שהרי איזה שוטה ישלם פרוטה שחוקה בעד תוכי מת! ברגע בו נחלץ התוכי מלפיתת השר, הוא חזר לחיים, פרש את כנפיו בדאייה והרקיע שחקים במעופו. התפעל השר מהתוכי הפיקח שהיתל בו והוליכו שולל כאחד הסכלים. כשחזר לארמון סיפר השר למלך ולשריו את האירוע המופלא, מבלי שישים לב לכך שהתוכי היושב דומם בכלובו, מצותת לדבריו ומבין את הרמז המחוכם ששלחו לו חבריו.
למחרת בבוקר השכם, הגיעו עבדי המלך להאכיל את התוכי, ולתדהמתם מצאו אותו ללא רוח חיים. המשרתים שחששו פן נבלת התוכי תסריח את חצר המלוכה, מיהרו להשליכה לאשפה.
אולם ברגע בו שיחררו את התוכי מכלובו, הוא מתח את כנפיו מהרה והתעופף לחיים טובים ולשלום.
והנמשל הוא שלפעמים מציעים לאדם לצאת לכל מיני טיולים ובילויים ולכלות את זמנו בהבלים. אך מה יעשה האדם ויחיה, הרי הוא רוצה לשקוד ולעמול על התורה? "ימית את עצמו", יראה עצמו כאילו הוא מת, דהיינו שיצטדק בכך שכואב לו הראש, שהוא חלש ולא יכול ללכת, ועל ידי כך יוכל לשקוד על דלתות התורה!
הרי לנו כי "ימית את עצמו" היינו שיראה עצמו כמת לגבי כל עניני העולם הגשמיים, ומכך ישאב את חיותו הרוחנית.
