וַיִּיקֶץ יַעֲקב מִשְׁנָתוֹ (בראשית כח, טז).
דרשו רבותינו (בראשית רבה סט, ו) רבי יוחנן אמר אל תקרא משנתו אלא ממשנתו, דאפילו בשינתו המועטת שישן יעקב לאחר ארבע עשרה שנה שהגה בתורה ברציפות בישיבת שם ועבר, למד (וע"ע בשו"ת כתב סופר חאו"ח סימן כ"ט שביאר מדרש זה באופן אחר, על פי דברי חז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים, שישן יעקב כדי שיוכל ללמוד אח"כ ולעיין בעיון נמרץ, ונחשב לו כאילו קרא ושנה באותה העת כיון שעשה זאת לשם שמים).
ועוד אפשר לבאר, "וַיִּיקֶץ יַעֲקֹב מִשְׁנָתוֹ" יעקב אבינו קץ בשינה ולא היה מסוגל להרבות בה, כיון שראה בכך מעצור להמשך התעלותו הרוחנית, ואף שלמד תוך כדי שינה (כנ"ל מדברי רבותינו), מ"מ אין זה אלא לימוד מתוך שינה ולא לימוד בערנות, ויעקב אבינו רצה בכל עת ללמוד בערנות בחשק ובשמחה, ולכן קץ בשינה.
מסופר על אחד מהאדמו"רים שלא היה ישן במשך יום השבת אלא היה עוסק בכל היום הקדוש בתורה ותפילה, בטענה שהשבת היא המלכה, ואנו המלכים, ובמה ניכר מלכותו של המלך? כשהוא ער, אך כשהוא ישן הוא והעבד שווים, לכן הוא משתדל להיות ער בכל יום השבת כדי לנצל את המלכות שקיבל.
ישנם אנשים שמיד כשמגיעים לשיעור תורה נרדמים, "ישְׁנוֹ עַם" (אסתר ג, ח). וכדברי רבותינו במדרש (אסתר רבא ג, ד): "יתיב ומשתעי כל יומא ולא לעי, וקאים לצלאח ויתיב למיתנא והוא לעי – יושב ומפטפט כל היום ואיננו מתעייף, קם להתפלל וללמוד, והוא עייף."
אך אדם שכבר מגיע לשיעור תורה עליו לשמור כוחות, לשמר וְלַעֲשׂוֹת (דברים כח, יג), כדי שיהיה כל הזמן ערני ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו וכך יוכל לזכור ולשמוע היטב את דברי התורה הקדושה. על האדם להיות חזק בדעתו ולקוץ בשינה, וַיִּיקֶץ יַעֲקֹב מִשְׁנָתוֹ, ואז יכול לזכות להתעלות הגדולה.
