"בראשית ברא אלוקים" – עלינו לדעת "בראשית", תחילה וראש לכל דבר, כי הכל "ברא אלוקים", הכל, אבל הכל, גדול כקטן נעשה בהשגחה והכוונה משמיים על ידי מלך מלכי המלכים, גם הטוב וגם ה'רע'. הצדיק הקדוש, ר' אייזיק מקאמורנא זצ"ל אמר: "מה שיהודי עובר בכל מצב – הכל מאתו יתברך".ואז פנה הוא אל תלמידיו ואמר: "האמינו לי אחיי, אם לא ידיעה זו שבכל פניה בעולם – נמצא ה' ומשגיח על כל פרט ופרט, כבר מזמן שהייתי נאבד מן העולם… אך הידיעה הברורה כי בכל פנייה ופנייה ובכל פרט ופרט הכי קטן נמצא אלופו של עולם – היא הנותנת אושר ושמחה". אמרו רבותינו כי הסיבה שסוגרים את העיניים בזמן שאומרים 'שמע ישראל', הוא לומר כי דווקא כאשר אתה לא רואה כלום, והכל סביבך חושך ובלבול אחד גדול, אז תצעק בקול גדול 'שמע ישראל – ה' אלוקנו, ה' אחד', שהכל מה' המשגיח עליי ושומע אותי בכל רגע.
מספרים כי פעם אחת הגיע אל הבעל שם טוב הקדוש, אדם שאמונתו נחלשה עקב התלאות הרבות שעברו עליו, הוא נכנס לחדרו של הצדיק, ועוד טרם שפתח את פיו על מנת לשפוך את ליבו בשאלותיו על הנעשה בחייו, פתח הבעש"ט הקדוש ואמר לו: "בני, גם על אמונה צריך להתפלל". צריך לבקש מה' שיתן לנו אמונה שהכל בידיים שלו ובשליטתו המלאה ואין שום דבר רע בעולם, תפנה אליו והוא ישמע ויושיע.ישנו מעשה מדהים שאירע בזמן 'השואה', אשר גרם קידוש ה'
גדול לכל הנוכחים: "הנאצים הארורים, ימח שמם, הכניסו את היהודים למחנות ההשמדה, טרם הוצאתם להורג. אחת הנשים שהיתה במחנה והיתה עדה לסבל הרב, היתה נכדתו של הצדיק ר' הלל מקולמיא זצ"ל. הרשעים הארורים הפרידו
אותה מאמה ובעלה, והכניסו אותה בצפיפות רבה לאחד המחנות. והנה, כאשר הגיע יום ט' באב, רצו הרשעים הארורים להתאכזר על היהודים, ביודעם כי היום הוא יום צער ליהודים, יום חורבן מקדשם ואסור להם לשמוע בו שירים ונגינה.
לכן, מה עשו ברשעותם? הם הוציאו את כל היהודים במחנה אל החצר, שהיתה ממוקמת תחת כיפת השמיים, וביקשו מהם לשבת עליה. מי שחושב שהחצר היתה עם גינה ירוקה ופסטורלית – טועה. קרקע ה'גינה' היתה מלאה באבנים חדות ודוקרניות, אשר הונחו שם על מנת שהיהודים ידקרו ויפצעו. בסבל רב הם התיישבו על האבנים הדוקרות והחדות, ואז הביאו הנאצים כמה מנגנים גויים שישירו ויזמרו ליהודים, ביום חורבן הבית, יום ט' באב. היה זה צער רב והשפלה רבתי ליום הקדוש. אותו היום היה שלהי חודש אב, שיאו של הקיץ והשמיים היו יפים
וקייציים. אותה יהודיה, נכדתו של ר' הלל, לא יכלה לסבול את ההשפלה הגדולה הזו וחילול יום ט' באב, יום חורבן מקדשנו. מתוך לב נשבר וכואב, היא הרימה עיניה לשמיים הנקיים והיפים וזעקה מקירות ליבה: "אבינו שבשמיים, לא למעני עשה ואף לא למען כבוד עמך בית ישראל, אלא למען כבוד שמך יתברך ויתעלה, פתח נא את ארובות השמיים וירד גשם חזק, ובלבד שיפסק חילול ה' הגדול והנורא הזה", אמרה בצער כשהיא מזילה דמעה רותחת מליבה השבור. ואז, אירע הבלתי יאומן… בשיאו של הקיץ, יום ט' באב, תוך דקות בודדות, הגיעו עננים שחורים כבדים והחלו לרדת גשמים עזים. הנאצים ימ"ש, מיהרו מהר עם המנגנים שלהם לתפוס מחסה בצריפים ואף השיבו את היהודים לתוך המחנות. לימים סיפרה אותה אשה כי מעשה זה שהיו עדים לו כל המחנה, גרם להם לשאוב חיזוק גדול במשך כל תקופת מלחמת השואה, כי אבינו רוענו, משגיח עלינו על כל צעד ושעל, בראותם שאף במקום של הסתר פנים גדול שכזה כמו בשואה, גם שם ה' נמצא איתם ושומע ומאזין לשוועתם ולזעקתם.
(ר' אלימלך בידרמן שליט"א,באר הפרשה)
על כן אנו מברכים בכל יום: "ברוך אתה ה'… שהכל נהיה בדברו" – הכל, החל מהשמחה שלנו ועד לדברים הפחות נעימים, על הכל אנו מברכים את ה' ואומרים: "שהכל – נהיה בדברו", הכל ממנו ובהשגחתו.
