"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה"… (כג, א)
רש"י מבאר, מדוע נאמר אחר כל מספר של גיל – "שנה"? "לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת מאה כבת עשרים לחטא, מה בת עשרים לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת מאה בלא חטא. ובת עשרים כבת שבע ליופי"
וצריך להבין איך זה מגלה לנו שהיא לא חטאה, אמנם אין עונשין עד גיל עשרים, אבל מנין לומדים שלא חטאה?
ויש לבאר על פי דברי ר' יוסף מסלנט בספר "באר יוסף" שהקשה, איזה שבח הוא לשרה "בת עשרים כבת שבע ליופי", הלא עיקר שבחה של צדקת זו, הוא במעשיה הטובים ומידותיה הנעלות, ולא בעניין היופי שהוא מתנת אלקים בידי שמים, ומה באה התורה ללמדנו בזה.
גם התקשו המפרשים הקדמונים (הרא"ם ושאר המפרשים) מה השבח ששיבחו את שרה "בת עשרים כבת שבע ליופי", הלא לכאורה הוא יותר נוי לאשה כשהיא בת עשרים, בקומתה השלמה, ממה שעדיין היא בקטנותה כבת שבע.
מתרץ ה"באר יוסף": בגמרא (מגילה יד, א) אמרו: יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה? שסכתה ברוח הקודש, דבר אחר, יסכה – שהכל סוכין ביופיה. ולכאורה שני המובנים במלת יסכה רחוקים זה מזה, שהראשון מורה על נפשה הגבוהה ורוממות רוחה, והשני מציין שבח חומרי ומראה חיצוני עד שהכל סוכין ביופיה.
אלא ששני המובנים במלת יסכה, מתאימים יחד להעיד על גודל ורוממות נפשה, שאף שהייתה יפה ביותר, לא עשתה עובדה זו עליה רושם כלל. ואדרבה הייתה סוכה היא ברוח הקודש. ועל כוונה זו אמרו בת עשרים כבת שבע ליופי, היינו ששרה גם בהיותה בת עשרים שאז היא במלוא הקומה והיופי, והיא גם בדעה הנכונה להכיר שבח מעלתה זאת – ובכל זאת הייתה נקיה מכל רמז של מחשבה בעניין מעלתה זאת, אלא הייתה כבת שבע שאין לה עוד שום השגה להשתבח ביופיה. כך מבאר ה“באר יוסף“. על פי דבריו אפשר לתרץ את קושיתנו, ששני השבחים משלימים זה את זה. ”בת מאה כבת עשרים ובת עשרים כבת שבע“ – לומר לך שכמו שבגיל עשרים הייתה כבת שבע שאינה מונחת בענייני יופי וגשמיות, אלא סכתה ברוח הקודש, ובוודאי שלא חטאה, כך בגיל מאה עמדה בצדקותה ומעלתה ולא חטאה. ועיין בספר ’בית ישראל‘ שמבאר ששני הפירושים של השם יסכה הם עניין אחד: שמכיון ששרה אמנו הייתה סוכה ברוח הקודש, לא בא על ידה שום הרהור, ולכן ”הכל סוכין ביופיה“, כמו שבבת שבע אין היופי מזיק והכל סוכין בה, כי אין באים מצידה הרהורים כנודע בחוש, כמו כן בהיותה בת עשרים. וזה שמסיים הפסוק ”שני חיי שרה“, ופירש רש“י ”כולן שוין לטובה“. גם החלק הגשמי, כבת שבע ליופי, זה לא שבח חיצוני גרידא אלא הכל מהלך אחד של קדושה ומעלה רוחנית שהיו בשרה אמנו.
