אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה (כז, יב)
מה הפירוש "כמתעתע"?
התרגום מפרש: "כמתלעב", מלשון לעג וקלס, יצחק יחשוב שאני עושה ממנו צחוק.
הנצי"ב מוולוזין בספרו "העמק דבר" מפרש באופן אחר: יעקב חשש מכך שיצחק אביו אשר מכירו כאיש תם יושב אוהלים, ימצאהו לפתע מתנהל בדרך עורמה ותחבולה בשונה ממידתו הרגילה, ויחשוב שיעקב "תועה מדרכו", וזה גרוע יותר מאשר ילך בדרך עורמה ותחבולה מתחילה, וזה יביא עליו קללה. כך מבאר "העמק דבר".
ולעומק הדברים:
יש בעולם אנשים ישרים, ויש אנשים חלקלקים וערמומיים, אבל הם כל הזמן אותו הדבר, באותו קו – יציבים. אדם יציב אפשר לעבוד אתו. הבעיה הגדולה ביותר זה אדם לא יציב – מבטיח דברים היום, ולא עומד בהם מחר אפילו לתת לו עבודה אי אפשר כי כל הזמן הוא משתנה ומתחלף.
היה זוג שעמדו לקראת גירושין, ובאו אלי להתייעצות אחרונה לפני הגירושין. הבעל אמר לי שגם אם אשתו תגיד שהיא מוכנה להשתפר, זה נכון לאותו רגע שהיא אמרה את זה, לא לרגע אחרי כן, היא לא יציבה, זו בעיה גדולה. אבל מי שהוא יציב, זו ברכה, גם אדם לא דתי – אם הוא יציב, כאשר יזכה לחזור בתשובה, הוא יהיה יציב בקדושה.
ומזה חושש יעקב: אבא יחשוב שאני "לא יציב". את עשר הוא מכיר עם יציבות – תמיד רמאי. אבל אצלי אבא יראה חוסר יציבות, וזה הכי גרוע – "והבאתי עלי קללה ולא ברכה", יצחק לא יסכים לברך אדם חסר יציבות, כי עם חוסר יציבות אי אפשר להשיג שום דבר לא בגשמיות ולא ברוחניות.
