בפרשתנו יעקב אבינו מקים את בית ישראל. הוא נושא את רחל ולאה ומוליד מהן את השבטים.
"וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה…" (בראשית כ"ט, כ"ה)
אבל, המהלך הזה לא היה קל, לבן מרמה אותו ומחליף לו את רחל בלאה ואף על פי כן יעקב נושא את רחל.
"וַיִּקַּח אֶת-רָחֵל גַּם-אֶת-רָחֵל, לוֹ לְאִשָּׁה." (בראשית כ"ט, כ"ח)
נתבונן במהלך הזה ונגלה דבר נפלא. יעקב בא מבאר שבע לחרן ויושב על הבאר והוא שואל את הרועים:
"וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ" (בראשית כ"ט, ה')
"וְהִנֵּה רָחֵל בִתּוֹ בָאָה עִם-הַצֹּאן" (בראשית כ"ט, ו')
יעקב אבינו פונה אל רחל ומציע לה נישואין. רחל מציינת בפניו שאביה רמאי והוא לעולם לא יחתן את הצעירה לפני הבכירה. ואז יעקב מציע לעקוף את רמאותו של אביה ומלמד אותה סיסמא – שלוש הלכות: הפרשת חלה, טהרת המשפחה, והדלקת נרות שבת.
ביום החתונה אם אביה יחליף הוא ישאל את הסיסמא ולפי זה הוא ידע אם זה היא רחל אם לאו. ובאמת כך היה, לבן הרמאי מחליף בליל הכלולות ובמקום רחל הוא מכניס את לאה לחופה, אבל רחל לא יכלה לעמוד מנגד היא לא תתן שאחותה תתבייש.
רחל קוראת ללאה אחותה ואומרת לה: אחותי ראית שאבא החליף בנינו? עכשיו תכנסי לאהל, יעקב ישאל את הסיסמא ואת לא תדעי לענות ויהיו בושות וביזיונות… ואז לאה אומרת לרחל אם כן מה נעשה? רחל מוותרת על יעקב ומוסרת לה את הסיסמא- חלה, טהרה, הדלקת הנר. ובאמת כשלאה נכנסת לאהל, יעקב מבקש ממנה את הסיסמא – ולאה אומרת אותה במדויק. עכשיו יעקב משוכנע שזוהי רחל.
ומה התוצאה:
"וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה" (בראשית כ"ט, כ"ה)
אחרי מהלך כזה היה צפוי שיעקב אבינו לעולם לא ישא את רחל כיון שהיא עזרה לרמאות של אביה. ובכל זאת יעקב אבינו לוקח אותה לאשה. יעקב אבינו התפעל מעוצמת הוויתור שהיתה לה כדי שאחותה לא תתבייש. אבל רחל עצמה לא ידעה זאת, היא וויתרה על יעקב כדי שאחותה לא תפגע.
ולכאורה מה היינו אומרים? הנה רחל וויתרה והפסידה את יעקב הצדיק, כשמוותרים מפסידים! והקב"ה הוכיח לנו את ההיפך לגמרי.
"קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ" (ירמיהו ל"א, י"ד)
"מְנָעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה'" (ירמיהו ל"א, ט"ז)
מוויתורים לא מפסידים כשעושים מצוות ולכאורה מפספסים דברים אחרים זה לא המציאות. אלא הקב"ה מחזיר כפל כפלים, לפעמים אדם עושה מצות חסד וכתוצאה מכך הוא התעכב, אחר לעבודתו ופיטרו אותו. אל לו להצטער – רווח והצלה יבוא ממקום אחר – ממצוות לא מפסידים.
דוגמא נוספת נפלאה ישנה בפרשה. לאה ילדה כבר 4 בנים ועצרה מלדת. ראובן היה בשדה ומצא דודאים. הדודאים יש ביכולתם לפתור בעיות עקרות. ואז רחל מבקשת מלאה :
"תְּנִי-נָא לִי, מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ" (בראשית ל', י"ד)
אבל לאה מסרבת כי גם היא רוצה להמשיל ולהוליד עוד שבטים. ואז רחל מציעה לה הצעה: הלילה יעקב צריך לבא לאוהל שלי, תני לי את הדודאים והוא יבא לאוהל שלך, שוב פעם רחל מוותרת בשביל לאה. ובאמת באותו בלילה כתוצאה מהחלפת הדודאים יעקב הולך לאהל לאה. כתוצאה מכך נולד יששכר שהוא עמוד התורה.
מה נאמר? הנה רחל וויתרה והפסידה את יששכר שלא יוולד ממנה. כאן עונה הזהר תשובה נפלאה. אומר הזוהר הקדוש:
חס וחלילה שרחל חשבה שהדודאים האלה יגרמו לה לצאת מן העקרות והלא ה' פוקד עקרות! אלא ידעה רחל שהלילה צריכה נשמת יששכר לרדת לעולם וכיוון שהיא עדיין עקרה ואחותה יולדת העבירה לה את הזכות והסכימה שיששכר יולד ממנה ובאמת כתוצאה מכך נולד יששכר. אבל רחל לא הפסידה את יששכר באמת, יששכר נחשב שלה שנאמר:
"קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ"
אומר לה הקב"ה:
"מְנָעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה'"
אומר לה הקב"ה "יש שכר" זהו – יששכר, כלומר יששכר הוא שלך בזכות פעולתך שהחלפת את הדודאים!
מכאן למדנו שכאשר אדם עושה מצוות ומוותר לאחר ולכאורה הוא מפסיד דבר מה, זה רק נראה כך כדי להעמיד אותו בניסיון, אבל האמת היא שמקבלים הכל בחזרה.
