וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה (כט, לא)
אומרת הגמרא בבא בתרא קכג, א) "ראה הקב"ה ששנואים מעשה עשו בפניה", לאה שנאה את מעשי עשו, לכן הקב"ה נתן לה ילדים, שבטי י-ה. וצריך להבין את ההקשר בין העובדה שלאה שנאה את מעשי עשו לכך שהקב"ה זיכה אותה בבנים.
הגמרא בברכות (יא) מספרת שהיו לרבי מאיר שכנים רשעים שהיו מצערים אותו, רבי מאיר התפלל עליהם שימותו. אמרה לו ברוריה אשתו, כתוב (תהלים קד) "יתמו חטאים מן הארץ", לא כתוב "יתמו חוטאים", אלא נתפלל עליהם שיחזרו בתשובה, וממילא יפסיקו להרשיע, וכך היה.
לפעמים רואים אדם שעשה מעשה לא ראוי, בנוהג העולם לסמן אדם כזה – "הוא" לא בסדר, אבל האמת היא שאין לשנוא את האדם עצמו אלא את מעשיו השליליים, ולזה צריך יכולת הבדלה והפרדה, לגנות את הרע ולא את האדם. אבל רוב העולם לא מסוגלים להפריד,
מסופר על ר' חיים מבריסק שבזמנו יצא חוצץ על אחד הרבנים של המזרחי, הרב מוהליבר, כשהרב מוהליבר נפטר ר' חיים מבריסק עשה את כל ההשתדלות להגיע להלויה שלו, שאלוהו תלמידיו, רבנו, חזרת בך משיטתך שהיית תוקפו במילים חריפות וקשות, עתה משנפטר לבית עולמו אתה מכבדו? אמר להם: אין לנו שום דבר נגד האיש, הוא רב גדול וקדוש, אנחנו דיברנו נגד השיטה שלו, לא נגדו אישית. (מובא בספר עובדות והנהגות לבית בריסק)
לאה ידעה לשנוא את "מעשי" עשו, לא את עשו עצמו, לכן ה' נתן לה בנים, כי א' ב' בחינוך ילדים זה לאהוב את הילד בכל מצב, גם כאשר הוא איננו מתנהג כשורה, לא לסמן את הילד כ"לא בסדר", כ"מופרע", לא לפגוע באישיות שלו "אתה כזה וכזה", אלא להוכיחו על "מעשיו", רק כך אפשר להצליח בחינוך הילדים.
הקב"ה ראה שללאה יש את היכולת הזאת ולכן מיד "ויפתח את רחמה", היא ראויה להיות אמא לילדים, היא יודעת להבדיל בין המעשה הרע לאישיות של עושה הרע, ותדע גם בחינוך הילדים לעשות כן.
