את הדברים מספר ד"ר משה רוטשילד מנהל ביה"ח "מעייני הישועה" שהוא היה לפני שנים רבות יחד עם הרב מפוניב'ז ברומא שיצאו עם משלחת של יהודים לאסוף כסף בשביל ישיבת פוניבז' והכוללים של כל המסגרות.
הרב מפוניב'ז מגיע לרומא פונה לנהג המונית ואומר: "תעצור. עצור בבקשה כאן".
"כאן?!" שואל הנהג.
"כאן, כאן" אומר הרב מפוניב'ז' לתדהמתם של המלווים שלא הבינו למה הוא רוצה לעצור פה. הרי אין פה איזה נדיב שהוא יוכל לקבל ממנו כמה אלפי יורו. כולם נדהמו מה רוצה הרב מפוניב'ז', למה הוא עוצר את המכונית, מה מבקש הרב כאן בטבוּרה של רומי?! הם מסתכלים ורואים שהוא ביקש לעצור ליד שער טיטוס. מה יש לו חפש ליש שער טיטוס? האם יש שם מישהו שייתן כסף לישיבת פוניבז'?!
בצעדים חפוזים ניגש הרב מפוניב'ז' אל שער טיטוס, יישר את מגבעתו, מהדק את בגדיו, מתייצב אל מול השער פתח ואמר:
"טיטוס, טיטוס, לפני 2000 שנה ביקשת למחוק ולאבד את עם ישראל, רצית שלא ישאר ממנו שם ושארית, הגלת אותם מארצנו כמו צאן, כמו מקנה. הרגת בנו, השארת את ירושלים חרבה, חשבת שְׁשֵׁם ישראל לא יזכר עוד, הבאת אותנו לרומי לשחק בקירקסאות נגד אריות וחיות. טיטוס טיטוס, לפני 2000 שנה ביקשת למחוק ולאבד את עם ישראל, רצית שלא ישאר ממנו שֵׁם ושארית. צא היום לרחובה של רומי" – הרי הוא לא קבור, כי הרי פיזרו את עפרו – "צא לרחובה של רומי ושאל את התיירים הרבים המטיילים בה: מי זה טיטוס? מי הוא היה? מי יידע? כמה אנשים יודעים? מה עם משנתו? מי מכיר אותך היום? מי יודע לספר היום עליך?! הרי מכל משנתך לא נותר כלום, ההיסטוריה בלעה את הכל, לא נשאר ממשנתך כלום. ואילו אני – יוסף שלמה כהנמן מבני ברק, מארץ ישראל, עברתי שואה, איבדתי את משפחתי, איבדתי את כל תלמידי בפוניב'ז בליטא, איבדתי את הכל, אבל היום אני בא אליך מבני ברק אשר בארץ ישראל אותה ביקשת להחריב והחרבת, ביקשת להשמיד, ואילו אני נמצא כאן בשליחותם של לומדי התורה שבארץ ישראל המלאה ישיבות ובתי מדרש, אלפים ורבבות מבני עמי עוסקים בתורה בארץ אבות וממשיכים בדרך אבותיהם. ממשיכים את מנגינת התורה, את הלימוד של אביי ורבא של הילל ושמאי, את עמלה של התורה בדיוק, ללא שינוי כשם שלמדו והגו אבותיהם ורבותיהם שאתה הגיבור הגדול ביקשת לעקור מן העולם. זהו!" ואז הוא הודיע לטיטוס: "עם ישראל חי, נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר"! (פרשת שופטים, במוסף יתד נאמן).
