השוחט בחינם
עננים הקדירו את שמיה של יהדות הונגריה. שמועות אודות השמדת יהודי פולין וארצות נוספות החלו להגיע. המסקנה, כי הגרמנים יכבשו גם את הונגריה, הייתה בלתי נמנעת. אולם ר' אליהו השוחט המשיך להתנהל כאילו "עסקים כרגיל" אמנם בנוסף למלאכת השחיטה עסק בעבודות נוספות בניהן מסחר בנוצות ובעוד מצרכים על מנת לפרנס את אשתו תשעת ילדיו ואימו האלמנה, שהתגוררה בביתו, אך מלאכת השחיטה הייתה חביבה עליו.
הוא התפלל לזכות לשחוט קרבנות בבית המקדש ולשרת שם בעבודת הכוהנים.
הוא היה נוקש על דלתות של יהודים, ומציע את שרותיו. היו כאלו שחפצו בכך, אך היו גם יהודים, שלא היו מעונינים במיוחד. הם טענו, שהם "נאולוגים" יהודים מתקדמים מודרנים שהשילו מעליהם את התורה והמצוות מבחינתם הם היו מוסרים את התרנגול לעוזרת הבית הגויה, והיא היתה מולקת את ראשו ר"ל ומבשלת אותו.
ליהודים אלו הוא היה שוחט בחינם! לפעמים היו מסכימים לתת לו את הנוצות על מנת שיסחור בהם.
הוא היה חוזר לביתו שמח ומאושר. מה קרה לך שאתה נראה כל כך טוב התעניינו הסובבים אותו. עשית עסק טוב? הרווחת יפה? התעשרת?
כן! התעשרתי בעוד מצוות. השיב. מנעתי מעוד יהודי לאכול נבלה. אני מאמין שהעוף נשרה במים לאחר השחיטה הומלח והודח כדין. הזכרתי להם לעשות זאת.
אדון קאהן! פנה אליו מישהו בתמיהה. מלחמה משתוללת. הגרמנים כבר כאן, וזה מה שחשוב לך בימים טרופים אלו?. כן דווקא כעת צריך להוסיף זכויות. ענה להם נחרצות. "אתה רוצה להגיד לנו, שאתה עדיין מאמין" שאלו אותו תוך כדי הרמת גבה בתמיהה. לכולם היה משיב כן! עם כל מה שקורה ומה שמתרחש אני מאמין בקב"ה.
לא ידוע לנו מה עלה בגורלו של ר' אליהו קאהן. בפקודת הנאצים הוא עבר עם בני משפחתו עם כל היהודים בני העיר כולל אלו שהתנכרו ליהדותם לגטו. ימים ספורים לפני חג הפסח נקשו הנאצים על הדלת, והורו לו להצטרף אליהם. הוא לקח את תיק הטלית והתפילין שלו, נפרד מבני משפחתו. יותר לא ראו אותו. פחות משלושה חודשים לאחר מכן נלקחו כל יהודי הגטו לאושוויץ.
אבל הקב"ה חס על המשפחה הזו והשאיר לה שם ושארית. ארבעת בנותיו הגדולות נותרו בחיים. זכו לעלות לארץ ולהקים משפחות.
(נכד אחד ונינים גרים באופקים…)
נכדה אחת שלו. שלא קיבלה חינוך דתי חזרה בתשובה על כל ילדיה הנשואים. גם אמה ביתו של ר' אליהו קאהן הצטרפה אל ביתה ונכדיה. כששאלו אותה מה דעתה על הצעד שעשו ביתה ונכדיה היא הרימה עיניה לשמים וענתה – "ריבונו של עולם, תודה"!
נכתב ע"י הר' ולדמן.
