מובא בגמרא במסכת תענית: ערב שבת אחד הגיע רבי חנינא בן דוסא לביתו וראה שאשתו עצובה וכששאל אותה לסיבת הדבר אמרה לו שהתבלבלה ובמקום להדליק נרות שבת בשמן הדליקה בחומץ וא"כ עוד מעט יכבו הנרות ולא יהיה נרות שבת קודש.
אמר לה ומה בכך מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק… ואכן דלקו הנרות עד מוצאי שבת.
למדנו מגמרא זו שאין בעצם הבדל בין חומץ לשמן ומה שהשמן דולק הוא רק בגזירת ה' יתברך, ומה שאנו רואים בשמן שדולק ולא חומץ כי כך הטביע ה' יתברך בבריאה, וכל הטבע הוא נס תמידי.
וזה מה שכותב הרמב"ן בפירושו על התורה סוף פרשת בא "מן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצווה יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו הכל בגירת עליון". פירושו של דבר: כל הנעשה בעולמנו הוא מגזירת עליון גם הדברים שנראים כטבע ומנהגו של עולם אלא שאין אנו מתעוררים אלא כשמשתנה הטבע.
ובזה מתרץ ר' שמחה מקלם זצ"ל את קושייתו המפורסמת של הבית יוסף: למה מדליקים בחנוכה שמונה ימים הרי הנס היה שבעה ימים שהרי הפח השמן הספיק ליום אחד?
והטעם הוא: שגם מה שדלק השמן יום אחד ביום הראשון אף הוא נס אלא שהוא נס טבעי ומה שהשמן דולק אח"כ שבעה ימים שלא כדרך הטבע הוא מן הניסים המפורסמים, וזה בעצם גילוי שמה שדלק ביום הראשון אף הוא נס שמי שאמר שידלק ביום הראשון הוא אמר שידלק שמונה ימים… יוצא שביום הראשון אנו מודים על הנס הנסתר.
וזה הפירוש למה שאנו אומרים בתפילה "ועל נסיך שבכל יום עימנו" ולכאורה איזה ניסים נעשים לנו בכל יום אלא הם הניסים הנסתרים שעליהם אנו צריכים להודות לקב"ה בכל עת, וכמו שכשקמים בבוקר אומרים ברכות השחר ומודים לקב"ה על השכל המבין, ועל העינים הרואות, ועל זה שאנו יכולים ללכת, ועל הנעליים, פירושו של דבר אין דבר מובן מאליו וכל מה שאדם מקבל מאת ה' יתברך הרי הוא נס, ועל זה אומר הנביא ישעיה [מ"ה] "אכן אתה אל מסתתר אלוקי ישראל מושיע".
כ' בפסוק "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום"
ואמרו חז"ל "חושך זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל"
ואחד הדברים שעשו במלכות יון זו החכמה היונית מה שנקרא היום פסיכולוגיה ופדגוגיה.
וצריך לדעת שבחכמות אלו יש הרבה דעות המנוגדות לדעת התורה ולרצון השם וכבר כתב על זה רבי אליהו דסלר זצ"ל שצריך מאוד להיזהר מכל השיטות החדשות ולצערנו חוברו כיום הרבה ספרים על חינוך אשר מקורם אינו טהור ופרי עטם של כל מיני אנשים שלא הולכים אחר דעת תורה ודרך השם, לכן אין לקרוא ולשמוע בנושאי החינוך והדומה להם אלא מאנשים המוחזקים כיראי השם, ושאינם מורים אלא עפ"י דרך התורה.
הגמרא במסכת שבת דף כ"ב: אומרת שמצוות הדלקת נרות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד, והמהדרין מן המהדרין מדליק ביום הראשון אחד וביום השני שנים ומוסיף והולך עד שביום השמיני מדליק שמונה נרות.
והנה מרן בשו"ע בסימן תרע"א ס'ב "כתב כמה נרות צריך להדליק בלילה הראשון מדליק נר אחד מכאן והילך מוסיף והולך עד שביום השמיני ידליק שמונה נרות" ואינו מובן מדוע השמיט מרן את עיקר הדין שדין נר אחד לכל יום והמהדרין נר לכל אחד וכתב רק את המהדרין מן המהדרין?
כתב בספר אור לציון ע"פ הדרש: יש לומר שהרי מיסודות ימי החנוכה הוא עניין החינוך, ובא מרן השו"ע להשמיענו שבענייני חינוך הבנים אין די בלצאת ידי חובה כפי עיקר הדין אלא צריך להשתדל ולהדר כמה שאפשר בחינוכם והדרכתם, שכל ההשקעה ומאמץ שאדם עושה בצורה נכונה וע"פ הדרכה מניבה פירות, ואף אם לא רואים את תוצאות החינוך באופן מידי רואים את זה לאחר שנים.
